אִשָּׁה קוֹבֶרֶת אֶת אָבִיהָ.
הִיא חוֹפֶרֶת לוֹ בּוֹר,
טוֹמֶנֶת בּוֹ אֶת גּוּפָתוֹ הַנְּתוּנָה בְּאָרוֹן,
וּמְכַסָּה בְּאַדְמַת הַמָּקוֹם.
הִיא סוֹפֶדֶת לוֹ.
תַּם מַסָּעוֹ,
אַךְ לֹא תַּמּוּ חַיָּיו.
שֶׁכֵּן הוּא חַי בָּהּ,
בְּבִתּוֹ,
וּבִנְכָדָיו.
הֲרֵי שָׁתַל בָּהֶם נִגּוּנִים
וְיָצַק אַהֲבָה
וְתִבֵּל בְּשִׂמְחַת חַיָּיו...
אִשָּׁה לֹא קוֹבֶרֶת אֶת אָבִיהָ,
הִיא קוֹבֶרֶת אֶת גּוּפוֹ.
הֲרֵי נִשְׁמָתוֹ
מֻשְׁרֶשֶׁת
וּמִשְׁתַּקֶּפֶת
בָּהּ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה