אִשָּׁה בַּת 43 מְאַרְגֶּנֶת אֶת חַיֶּיהָ.
מוֹצֵאת בַּיִת חָדָשׁ
וּמְרַהֶטֶת אוֹתוֹ,
אוֹסֶפֶת אֶת יְלָדֶיהָ
אֶל בֵּיתָהּ,
מְחַפֶּשֶׂת עֲבוֹדָה
וְלֹא מוֹצֵאת
מִשְׂרָה
הַתּוֹאֶמֶת אֶת כִּשּׁוּרֶיהָ,
מִתְפַּשֶּׁרֶת וְלוֹקַחַת
מִשְׂרָה
שֶׁאֵינָהּ תּוֹאֶמֶת אֶת כִּשּׁוּרֶיהָ,
מַבִּיטָה לְהוֹרֶיהָ בָּעֵינַיִם,
וְאוֹמֶרֶת:
אֵלּוּ הֵם חַיַּי,
כָּכָה טוֹב לִי,
לְבַד.
עָדִיף לִי בְּלִי אִישׁ
שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי.
הֲרֵי בְּכָל זֹאת
נוֹתַרְתִּי אֲנִי
שֶׁאוֹהֶבֶת אוֹתִי.
טוֹב לִי אִתִּי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה